אמריקה זה מקום מוזר. לראייה, אחד ממופעי הבידור השנתיים הגדולים ביותר באמריקה הוא רסלמאניה. מליוני אנשים, כאלו שלא מעוניינים בהאבקות ביום-יום, מתאספים מול המסך ומשווים לWWE, ליום אחד, את אותה רלוונטיות תרבותית שהייתה להם לפני עשרים שנה ויותר. מנגד, מליוני אנשים נוספים ברחבי העולם שדווקא כן עוקבים אחר שלל הדמויות הצבעוניות בWWE, הכוללים החל מלפני שנה וקצת גם אותי, מתאספים לצפות ברגעי השיא של יריבויות שנבנו בקפידה לאורך חודשים ארוכים (וגם כאלו שהורכבו בחופזה רגע לפני), חלקם נושאים עמם מטענים רגשיים מעט לא פרופורציונליים.
זוהי רסלמאניה מספר 31 ויש לה נעליים גדולות למלא: שנה שעברה היה ארוע חגיגי שנועד להזכר לעולמי עד, בעיקר בזכות שני רגעים: האחד ניצחונו של דניאל בראיין, האנדרדוג האולטימטיבי ואהוב הקהל, בקרבות נגד שלושה מענקי החברה וזכייה באליפות העולם, השני סוף רצף הנצחונות של האנדרטייקר, מכשף בן אלמוות,
כעבור שני עשורים ללא הפסד. הWWE ספגו הרבה ביקורת ממעריצים על בניית הסיפורים בחודשים לקראת 31, אך אין בכך בכדי להעיד שהשחקנים/ספורטאים/דמויות לא יתנו לנו הופעה מוצלחת בכל זאת.
טוב, אז בואו נתחיל. אני אעבור אחד אחד על הקרבות (היו שבעה סך הכל, לא כולל שניים בקדם-מופע שלא מעניין לדבר עליהם), אתאר את הרקע והנפשות הפועלות ואת התוצאה בפועל. לכל הפחות, תקבלו תמונה מייצגת לגבי העסק המוזר הזה.
אליפות בין-יבשתית: קרב סולמות בין שבעה משתתפים
רקע: זה קצת מבלבל אז אני מרגיש שהדבר הנכון לעשות יהיה להציג את המשתתפים כאן כמו במחזה.
באד ניוז בארט- בריטי, גבוה, נהנה להרוס לאנשים את היום.
דין אמברוז- פרחח, לוקה בנפשו קלות
דולף זיגלר- א׳ מוראל, שמח להיות כאן. שיער מנה-חמה.
דניאל בראיין- הבחור הכי אהוב בעולם שחזר מפציעה קשה
ר׳ אמת (R-TRUTH)- ביש גדא. ראפר? נדמה לי? הוא היה כזה פעם לפחות.
לוק הארפר- הר אדם מזוקן, חשש לכלבת
סטארדאסט- חבובה זדונית
עכשיו, בואו נראה אם הבנתי נכון: בארט השיג את האליפות ברמאות מזיגלר, שבזמנו הסתכסך עם הנהלת החברה (אגב, הנהלת החברה מרושעת. תמיד. לפחות בשתי שכבות של המציאות). הוא לא מאוד מוצלח אז הוא הפסיד בקרב לאמברוז, שדרש ממנו לאחר מכן קרב אליפות. בארט סרב בטענה שאמברוז הוא כלב אשפתות ולא ראוי לכלום. אמברוז התעקש.
אמברוז פסל את עצמו באליפות כי הוא סרב להפסיק להרביץ לבארט בצמוד לפינת הזירה. אמברוז, בלתי קונבנציונלי כתמיד, 
עזב את המקום עם חגורת האליפות בכל זאת, והגדיל לעשות כשטען שהוא האלוף החדש ושכל מי שרוצה להיות אלוף צריך לקחת ממנו את החגורה. זהו שקר מוחלט וכל אדם בעל הגיון בריא לא היה נענה לאתגר חסר הטעם הזה. ללוק הארפר וסטארדאסט אין הגיון בריא. בינתיים, עוד אנשים הצליחו לנצח את בארט בקרבות: זיגלר, שהאליפות נלקחה ממנו שלא כדין, בראיין, שמצא את עצמו מחוץ לתמונת אליפות העולם השנה והחליט לנסות לזכות הפעם באליפות היחידה שעוד לא זכה בה, ואפילו ר׳ אמת, שלא אמור לנצח אף אחד אף פעם במהותו, אבל הצליח בכל זאת כאשר אמברוז הסיח את דעתו של בארט. בשבועות שלפני רסלמאניה השביעיה פשוט גנבו את החגורה אחד מהשני מספר פעמים (ר׳ עשה זאת לא מעט בזמן האחרים רבו בהתגנבות… מעניינת), 
ובסוף הוכרז שהמשבר יפתר ברסלמאניה בקרב סולמות.
הערות אחרונות:
-אמברוז והארפר מתחרים זה בזה גם על תואר הגופיה המטונפת ביותר
-אם סטארדאסט ודולף זיגלר אי פעם יהפכו לצוות הוא צריך להקרא זיגי סטארדאסט.
הקרב: אבל רגע, מה זה קרב סולמות? ובכן, בקרב כזה הפרס, במקרה הזה חגורת האליפות הבין-יבשתית, נתלה גבוה מעל הזירה. מסביב ובתוך הזירה מפוזרים סולמות רבים. הראשון שמתפס אל ראש סולם ומתיר את הפרס מהחבל הוא המנצח.
זה מסוג הקרבות שטוב להראות לאנשים זרים לתחום- העניין הוא שעל אף שהיאבקות מקצועית הוא תחום מתוסרט ומבוים, יש דברים מסוימים שאי אפשר לזייף. נפילה מגובה רב היא אחד מהם. מדובר ברצף מהיר של פעלולים מסכני חיים. החסרון של קרבות רבי משתתפים כאלה הוא שקצת קשה להקנות להם מבנה עלילתי משמעותי מעבר ל״היה הרבה בלאגן״, למרות שהם ניסו לפרקים: לפני הקרב סטארדאסט טען שהוא יעוף אל החגורה על גבי ה״סטארבירד״ וכעת הוא חושף למה התכוון- הוא זוחל אל מתחת לזירה ושולף משם… הפתעה! זה עוד סולם. פשוט עם נצנצים. בארט, בהיותו בריטי, לא מעריך את חוש ההומור של סטארדאסט, תוקף אותו מאחורה, דורך אל אחד השלבים בסטארבירד עד שהוא נתלש מהמקום וחובט באמצעותו בסטארדאסט פעמים רבות. כן, בארט לא מרוצה מכך שהוא צריך להגן על האליפות מול שישה אנשים. להתראות סטארדאסט. אני לא זוכר מה קרה לבארט מיד אחר כך, אני מניח שסולם. אגב, אי-הגיון מסוים בקרבות האלו שאני אוהב זה שבנוסף לסולמות הגבוהים שמפוזרים בזירה יש גם הרבה סולמות קטנים יותר שאין איך להגיע איתם אל הפרס אבל יותר קל לזרוק אותם על אנשים אז למה לא.
עוד רגעים הזכורים לטובה: אמברוז קופץ מראש סולם (מהגבוהים) על שאר המתחרים. הארפר מניח סולם על כתפיו כשראשו בין השלבים ופשוט מסתובב ומפיל את כולם מהרגליים. רגע השיא: הארפר מניח סולם אופקית בין קצה הזירה לקצה הגדר המפרידה בין הקהל לקרב, מרים את אמברוז אל הכתפיים ומשליך אותו מטה אל הסולם. גבו של אמברוז שובר את הסולם לשניים ונראה שהתחושה הדדית. אמברוז לא זז יותר.
הקרב נגמר כשזיגלר ובראיין מגיעים יחדיו לקצה הסולם ופותחים בתחרות נגיחות. זוהי לא תחרות שכדאי לעשות עם בראיין. 
זיגלר נופל על הרצפה ובראיין מתיר את החגורה והופך לאלוף הבין-יבשתי היוקרתי ביותר שהיה זה זמן רב.
מה שאהבתי פה, מלבד שדות הקטל, היה ה״הדחות״ הלא רשמיות- מתמודדים כמו סארדאסט ואמברוז שקיבלו חבטות רציניות יותר הפסיקו להשתתף בפועל וזה יצר תחושה של מבנה שהייתה חסרה לי בקרבות סולם אחרים. אני רק שואל את עצמי למה לר׳ אמת לא היה רגע תהילה כלשהו. עצם הנוכחות שלו בקרב היתה תמוהה מלכתחילה, אבל אם הוא כבר שם למה לא לנצל את זה למין ״אולי הבלתי יאמן יקרה״. התשובה היא שזה כנראה בלתי יאמן מספיק בשביל שאף אחד לא יקנה את זה.
סת׳ רולינז נגד רנדי אורטון
רקע: זוהי למעשה היריבות שנבנתה לאורך הכי הרבה זמן הערב: לפני שנה רנדי אורטון היה על פסגת העולם. הוא היה אהוב ההנהלה, אשר במו ידיה המליכה אותו להיות אלוף העולם ודאגה שישאר כזה כל הדרך לרסלמאניה. הוא השתמש בערמומיות, טקטיקות נלוזות והתערבות חיצונית כדי לנצח בכל מחיר. ואז, למרות כל זאת, הוא הפסיד את האליפות לדניאל בראיין. הוא אפילו לא הספיק לנסות להשיג אותה חזרה, כי ביום שאחרי להנהלה היתה מטרה חדשה: השילד, 
שלושה מתחרים טריים- דין אמברוז שדנו בו לפני דקה, סת׳ רולינז בו נדון עכשיו ורומן ריינז אשר נדון בו בהמשך- שביחד הפכו לכוח בלתי ניתן לעצירה ולאחרונה החליטו להפסיק להקשיב להוראות ההנהלה. במשך חודשיים יקיר ההנהלה מתאחדים כדי לחסל אותם ללא הצלחה, אבל לבסוף סופם של השילד מגיע מכיוון לא צפוי- סת׳ רולינז בוגד בחבריו ומצטרף אל ההנהלה. כאן המקום להגיד: אני מת על סת׳ רולינז. אהבתי אותו כשהוא היה בשילד ואני אוהב אותו עכשיו. אפילו הזדהתי איתו: הוא היה חבר הצוות הכי פחות מוערך מבין השלושה, למרות שפעמים רבות הוא זה ששמר על שלמות המגן כשהשניים האחרים רבו.
בכל אופן, רולינז מצטרף אל אורטון בצוות ההנהלה, ולאט לאט קורה דבר מעניין: הוא מחליף את מקומו כאיש אמונם הראשי. הוא זוכה במזוודת ״כסף בבנק״, שמאפשרת לו לקבוע קרב אליפות עולם מתי שרק ירצה (בדרך כלל זה נעשה מיד אחרי שהאלוף הנוכחי סיים קרב קשה והוא הכי פגיע) רק בזכות התערבות חיצונית של ההנהלה, הוא מתחיל להסתובב עם שומרי ראש ומשתמש בהם כהסחות דעת/ מגן אנושי, ומוגן על ידי כל הצוות, כולל אורטון, בפקודה. כשהרוחות מתלהטות ואורטון ורולינז מחבלים בקרבות אחד של השני, ההנהלה קובעת סולחה. רולינז מושיט את ידו לאורטון. אורטון מגיב באמצעות סימן ההיכר שלו, הRKO, 
ומיד כל אנשי ההנהלה עטים עליו ומפרקים אותו לחתיכות, כולל רולינז שמשיב לו באותו מטבע. זה קרה בנובמבר, והוציא את אורטון מכלל פעולה עד ללפני חודש, וכעת הוא מחפש לאו דווקא לנקום- הוא כבר החזיר לרולינז די והותר- אלא להוכיח שהוא עדיין המניאק הכי ערמומי בעסק.
הקרב: שינוי אווירה מוחלט מהקרב הקודם: אם מקודם היה לנו ברדק ורצף בלתי פוסק של פעלולים, אורטון ורולינז מנהלים קרב הרבה יותר מחושב. כל אחד מהם חוזה את התנועה של השני, יש רצפים מרשימים של בלימות, התחמקויות ומכות נגד לפני שמישהו מצליח להנחית מכה. שניהם מפספסים בסימני ההיכר שלהם, למשל. בהמשך שניהם מצליחים לפגוע אבל לא די בכך. המאבטחים של רולינז עוזרים לנער את העניינים מדי פעם, מכייוון שבניגוד לרולינז להם אין יצר הישרדות מתפקד ואורטון מוריד אותם מיידית בכל פעם. או שאולי זו הדרך שלהם לשרוד. אולי הם זקוקים למשכורת מרולינז כדי להאכיל משפחה מורחבת. כן, אני חושב שאבחר להאמין בזה.
הקרב נגמר בנצחון של אורטון. קצת צבט לי בלב אבל אני מוכרח להודות שמהלך הסיום היה יפיפה וסיכם היטב את הקרב: רולינז ניגש לדרוך על אורטון פעם נוספת, ובדיוק ברגע המגע בין הרגל לעורף אורטון זינק למעלה- מקפיץ את רולינז משל דרך על משהו ביקום מקביל שבו חוקי הפיזיקה עובדים אחרת-
וסיים את העבודה בRKO נוסף. נראה שאחרי הכל דווקא קיים נסיון לבסס את אורטון בתור משהו אחר מלפני שנה, היות והוא מגשים כעת את מטרותיו ללא סיוע, אבל מוקדם מדי לדעת מה בדיוק. קרב מעניין שאולי כדאי היה לשבץ דווקא לפני קרב הסולמות ובכך למנוע נפילת מתח.
בשבוע הבא- נשים נאבקות, פוליטיקת זהויות וסרטונים קצרים!
נכתב ונצפה עבורכם ע״י עידו יוגב שהוא מאייר וגם מצחיק
לא מוגהּ 