אנימציה/מגדר/מזרח/מערב/ספרות/קולנוע

קצף תודעה- בין פוניו של מיאזאקי לאגדות אירופאיות

המוזיקה הביאה אותי למחשבה.

היה זה "מעוף הולקיריות" אשר לואגנר, אבל בגרסא הנחמדה, החגיגית שלו, לא חג מזן המצעדי, אלא אחד כזה עם שמחה של. לא ממין השמחה הבכחנאלית, קורעת הרסן. אלא פשוטה יותר, שמחה שעדיין לא בטוחה רסן מהו. חורבן העולם בפוניו הוא נחמד. הוא ידידותי לילדים. ככלות הכל, אותם יצרים ההרסניים שמבשל המכשף במשכנו שמתחת לפני הים שוחררו בטרם הבשילו. כוחות החיים הקמאיים שנועדו למחות את האנושיות (ולפיכך את התירבות והאיפוק) מעל לפני האדמה שוחררו מבעוד מועד. הם אימתניים ומפוארים, אבל בלתי מזיקים. בסופו של יום – אף אחד לא מת!

רוצה לומר שבמקום בו לא הבשיל הארוס – גם לתאנטוס אין כוח. בניגוד ליתר הסיפורים הרבים על אהבתם של הגבר ובת הים, סיפורים החוזרים ומהדהדים בכל מקום שהגלים מכים בו מחופי אירלנד ועד לחופי יפן, האהבה של פוניו וסאסוקו היא אהבה קדם-מינית, מסירות פשוטה לכאורה, שראשיתה היא מסירותו של ילד לדג, ליצור חי סתם, ואולי – לחיים השוקקים והלא נשלטים שמחוץ לבית ומחוץ לצוק שלו. איזו מן משיכה (ונאמנות!) אל הכאוס, אל המשובה ושינוי הסדרים.ponyobdcap2_original

את משיכתה של פוניו (הקרויה בפי אביה ברונהילדה, כשמה של הואלקיריה של סיגורד, עוד קריצה של מיאזקי אל מעיין נביעתה המסוכן) מפורשת בידי אביה בצורה שונה מאד – הוא מגלה שכל עבודתו, כל מפעל החיים שלו לא מנעו מבתו לחמוק מהחטא הקדמון שלו "אני הייתי אדם פעם" הוא אומר "אלה יצורים מרושעים". הוא כמובן ממשיך להיות אדם שם, מתחת לים. עם כל הבוז המוצהר שלו לאנושות הוא שומר על גרדרובה עם כך וכך חולצות משובצות. הוא היחיד באוקיאנוס שנזקק למכונה מלאכותית כדי להניע את עצמו בו, כמשל לכל אלה המנסים לשוב אל הטבע מתוך עידון יתר של מחשבתם. בנותיו, לעומת זאת, הפכו כבר באמת לחלק מן הטבע. אף כי מדובר גם בהבדל בין דורי (הבדל פרדוקסלי: שכן הקיבוצניק בן הדור הראשון מסור לרעיון הקיבוץ אך ישאר תמיד יליד השטעטל, בעוד בנו מן הדור השני יהיה קיבוצניק של ממש כפי שתוכנן, אך גם לא יחוש את אותו הצורך הדחוף בקיבוץ).

יש פה גם מאותו הבדל מגדרי שנוטה לאפיין את מיאזקי. יתר בנותיו הן רבבה. גם הן נחשפו לאותו מעיין של כוח חיים קמאי שהוא רקח, אך להן אין מיקוד. הן לא טעמו מדמו של אדם (באותו ההיפוך המעניין מההתחלה – המוטיב הפתייני ערפדי מההתחלה הופך לרפואה ידידותית). הן משנות צורה מהגדרתן. הפכפכות כמו הים. רגע הן לוויתנים, רגע בנות ים, רגע גלים. הכבילה העצמית של פוניו היא התוצאה המרכזית של חשיפתה לדם של אדם (ושל גבר בפוטנציה). ובנושא הקדם-מיניות. לא ראיתי התיחסויות ספציפיות לוריאציות האחרות על הנושא. היחידה שהצלחתי לזהות הייתה לקראת הסוף. סאסוקו צריך להוכיח את אהבתו לפוניו, אחרת תהפוך לקצף הים. ההתייחסות לאנדרסון היא מעניינת. הגרסאות הקדומות של המוטיב (באירופה וביפן גם יחד) עוסקות תמיד בחיי אישות, לרוב גם חיי משפחה. הבגידה האנושית מגיעה כבר אחר כך. אצל אנדרסון הכותב במאה הי"ט, המשפחה אינה מעניינת והמוקד הוא בכמיהה רומנטית גרידא, שהמשקל הדרמטי של הסיפור עומד ותלוי באי-מימושה. וככזו, אין לה אלא להגמר בקצף על פני הים.

tumblr_lua0aoLn1s1qevpnz

תהיות אלו בחסות דניאל אנדריי פידלמן. תהיות נוספות שלו ניתן למצוא כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s