מוזיקה/מערב/קולנוע

הכבדות הבלתי נסבלת של מקס הזועם או איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את סוף העולם

קיימים כרגע שני סרטים שחולקים תסריט אחד.

התסריט מספר על גיבורה קשוחה בעולם שבו נגמרים המים

600px-TankGirl_49

charlizetheronmadm_3320058b

יש מין רשע ששולט בכל המים בעולם בעיקר דרך זה שהוא מנצל אנשים ואין בעיה להשתמש בדם שלהם וכו'

Tank Girl_1a

יש נשים מנוצלות

dancers fury-road

אז יוצאים למסע עם בחור חייתי אבל רגיש

tumblr_inline_nnw2vo2wW51qc2uls_540 maxresdefault (3)

ולא לשכוח את אחד הטכנאים שעובר צד מהרעים לטובים

Jet In Jet maxresdefault (4)

ויש רכבי אפוקליפסה שווים ממש

1444693537621620884

ואל תשכחו (למקרה שזה קורה לכם) שהדרך לנטרל את הרשע הראשי בסוף היא כמובן לנתק אותו מהעזר הטכנולוגי שמחזיק את הראש שלו!

עכשיו- קצת רקע. טנק גירל נעשה באופן ישיר בהשפעת מקס הזועם. ז"א תמיד היה את הקומיקס, אבל הבחירות ממנו שנעשו בסרט באמת נעשו קצת אחרי הסרטים הקודמים ומושפעים מהם פרופר. טנק גירל נועדה להיות מקס- גרסת- הבחורה או משהו כזה. בעצם נהיה לנו סרט מקס הזועם מושפע מטנק גירל שמושפעת ממקס הזועם.

שזה גם יכל להיות כיף אפילו אבל בכל זאת אנחנו מרגישים שיש פה איזה הבדל משמעותי. ולהבדל הזה קוראים צדקנות מהסוג הבזוי ביותר. נחלק אותה לכל מיני נקודות עכשיו אבל ייתכן מאוד שתוך כמה צפיות אתם תעלו על עוד כמה ששכחתי:

  1. אז קפיטליזם.

העולם הנוראי הפוסט אפוקליפטי של שני הסרטים הוא קפיטליזם פטריארכלי שכזה. שזה טרופ דיסטופי סבבה לגמרי אבל בעצם לא כל כך נחוץ לכביש הזעם. שהרי מבחינת האפיון האסטתי וקצת גם ההתנהלות הכללית של העולם בעצם מדובר בחברה פיאודלית מאוד (הוא צריך יורש, זכר…)

אבל אז מגיע החלק המביך שבו מסבירים לנו איך הרשע שלנו שולט בהמונים על ידי טפטוף של ממש קצת מים והמיתוג של המים כ"אקווה קולה". זה מוזכר לפחות פעמיים, בפעם השנייה כהסבר למי שלא הבין קודם. עכשיו למה כל זה היה טוב? מה אתם, בנקסי? ועוד לא נעים כפליים- הבא נזכיר את זה שזה בעצם סרט מסדרה שהיא מותג שכבר הספיקה להוציא גם את משחק המחשב התואם וכו'

לירוק לבאר של עצמך זה אסטתיקה גרועה.

High-quality-Mad-Max-4-Fury-Road-War-Boys-IMMORTAN-JOE-logo-Nux-AQUA-COLA-WITNESS

אנחנו הולכים לסרט מקס הזועם כדי לראות מלא מכונות ויריות. זה הפרמיס האמיתי הנצחי של העסק הזה ופרויד היה נהנה נורא וזה בסדר. (או אם זה לא בסדר אז אתם באולם הלא נכון) אבל אז בא הסרט לספר לנו שאנחנו עם הנפט והמלחמה שלנו, באשמתנו, *הרגנו את העולם* וזה מרגיז כי גם עושים עלינו כסף וגם שופטים אותנו על זה. בעיקר מרגיז בעניין זה מילר, שגם ביים, גם כתב, וגם ביים את הקודמים. אדם שאיתנו בסיפור הזה מעל לעשור, הייתי רוצה לקוות שאוהב את כל זה לפחות כמו הקהל שלו. אחרת הציניות באמת אינסופית. הרכבים והכלי נשק והציצים זה הכל אותה פינה במוח/נפש/תרבות.

רבקה (זה השם של טנק גירל! כי יש לה שם אמיתי של אנשים!) נולדה לתרבות מערבית, נושמת אותה, אוהבת אותה. וזה בעצם לחלוטין הנשק שלה– ראו הסצנה שבה ההורדיא מכריחה את כל בית הזונות לשיר את Let’s Fall in Love (כולל ציטוט כמעט אקדמי של מי השיר ומאיזה שנה)

רבקה שפויה בכל האלימות הזאת כי היא למדה להפנים אותה לעומק.

וקצת עוד בנושא זה:

 

  1. מוזיקה רועשת זה מגניב

עוד פעם- מוזיקה רועשת זה מגניב. וזה מחתרתי ומעצבן את ההורים, היום מחר ולנצח. ולכן אני מאוד לא מעריכה את הצדקנות של לשים פסקול דיסטורשן מאגניב ולייחס אותו באופן שמה שנקרא בשפה המקצועית דיאגטי (המוזיקה קיימת גם בעולם הסרט), לCIwZZPWUwAALNu4רעים. וכן, אחלה, הפנמתי את הרפרנס שזה מה שהחיילים שומעים בדרך למלחמה בעיראק ואפגניסטן.  זה מצדיק להשאיר את הגיבורים בלי פסקול מגניב משלהם?

 

כאן לינק מהמם לפסקול של טנק גירל שהוא מגניב נורא למרות שבטח כיף לשמוע אותו גם כחייל קרבי.

3. ACTION

כי יש משהו ממש לא אמין בקונספט הזה של הנשים-שעברו-מלא-אונס-מגעיל- וחותכים-להן-את-הבטן שמסרבות בתוקף להרוג. הן כמובן גם מסוגלות להחזיר בתשובה רשעים כי הן עוצרות את הכל באמצע האקשן כדי להסתכל להם בעיניים ולשאול אותם איך הם מרגישים ולתת להם מלא הבנה ואהבה וחוסן נפשי וחוכמת חיים.

madmax-furyroad-gifs-28-26595

כן. זה מוזר שאין בהן ציניות או נקמה או סתם פחד היסטרי.

קיצר אז הן לא הורגות כי אז הן יהיו שחקן שווה ערך, שזה פחות טוב בעיני הצופה/תסריטאי מקורבן מוסרי, כנראה. למקס ופיוריוסה מותר כי הם כבר עשו משהו נוראי (בלתי מפורט בעליל) בעברם ולכן בהגנה על החלשים לחיים שלהם ניתנת הזדמנות מחדש ועדיף שהם יפעילו אלימות על הרעים כי מישהו צריך להפעיל אותה פה והם כבר ככה "נגועים".

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה שנקראת "בחירה" או במונח הלועזי הנזרק- "אייג'נסי". רבקה בוחרת לפעול. לפעמים היא בוחרת בטיפשות, או בתמימות. אבל היא בוחרת. סוף העולם הגיע ועדיין יש לה ברירה. וכשאין לה ברירה היא בוחרת את הגישה- הספציפית, שלה. היא גם מעוררת אי נוחות. אפילו אצלי. כי מביך אותי שהיא מתילדת, מביך אותי האופן שבו היא מעלה לדרגה מוגזמת את המיניות שלה. מביך אותי שהיא לא ערמומית בעליל. אבל היא דמות, מלאה, ולא מושלמת. ולכן מותר לה לטעות. רבקה עושה אינספור טעויות בסרט מההתחלה ועד הסוף, ואז מתקנת את הטעויות. פיורוסה טועה פעמיים. בפעם הראשונה הטעות שלה עדיין מזכה אותה במוות חופשי על פני חיי עבדות (מי רוצה לפתוח דיון נפרד לגבי המקורות התיאורטיים של העסק הזה?). בפעם השניה מגיע גבר לא קשור אחד בשם מקס ומתקן אותה כדי שגם לו יהיה תפקיד בכל זה. לפיוריוסה אין בחירה, היא מחפשת גאולה (זו לא פרשנות אגב, למקרה שלא ראיתם את הסרט, זה ציטוט ישיר של הדמות).

ובסוף הסרט כמובן מביאה את הגאולה, ואת העולם הבא.

ואז שופכים מלא אקווה קולה על כולם.

 

 

de667b9529031d89d45632d35b599bbc

 

נ.ב. האם יש אי שם נורדים בעולם שמוחים על השימוש הלא-מכבד בואלהאלה?

נ.ב.ב. זה דבר שגיליתי שקיים בזמן העבודה על הכתבה הזו:

יש איימדיבי לנשקים!

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הכבדות הבלתי נסבלת של מקס הזועם או איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את סוף העולם

    • על כל כתבה אמור להיות בסוף את השם ובדרך כלל אפילו לינק לאתר כלשהו של הכותב או כותבת.
      בתור מנהלת האתר חשבתי שזה יהיה מוזר לכתוב קרדיטים לעצמי אבל now that you mention it אולי כדאי בכל זאת.
      P:

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s