על אף התחושה שזו המקבילה לצפייה לא אירונית ב"מציאות נושכת", קראתי לאחרונה את "דור הפרוזק" – סמוך לסיום קריאת "דלדולה של הרוח באמריקה". הספרים הקרובים בזמן (סוף שנות השמונים ותחילת התשעים של המאה הקודמת למניינם) מספקים מבט משלים על התהליכים התרבותיים בארה"ב. האבחנות של בלום על ילדי הגירושים וחיי הרוח של הצעירים, מאוששים במידת מה … להמשיך לקרוא
כשעלה בפני הצורך להסביר לסבא וסבתא שלי את עניין התורה שבעל פה, ההשוואה המיידית שצצה לי הייתה סדרת 'המוסד', של אייזק אסימוב, שכאילו נכתבה כדי להוות אילוסטרציה. ראו הרי – את החורבן אין למנוע, בין אם מדובר בחורבן ממשי של בית המקדש השני, ובין אם בשואה מטפיזית, איזו שבירה של הכלים. כל מה שאפשר לעשות … להמשיך לקרוא
המוזיקה הביאה אותי למחשבה. היה זה "מעוף הולקיריות" אשר לואגנר, אבל בגרסא הנחמדה, החגיגית שלו, לא חג מזן המצעדי, אלא אחד כזה עם שמחה של. לא ממין השמחה הבכחנאלית, קורעת הרסן. אלא פשוטה יותר, שמחה שעדיין לא בטוחה רסן מהו. חורבן העולם בפוניו הוא נחמד. הוא ידידותי לילדים. ככלות הכל, אותם יצרים ההרסניים שמבשל המכשף … להמשיך לקרוא
אם היה דבר שהתקשיתי להבין במהלך לימודיי זה היה הרעיון שפעם מישהו חשב שלערבב בין ז'אנרים זה פסול, או לחלופין חתרני. התקשתי לראות מישהו מסתכל על המאש-אפים של טרנטינו ובוכה "לאאאאאא! אתם לא יכולים לעשות את זה." היום אני מדמיינת את זה קצת אחרת, כאשר החיבור והערבוב בין ז'אנרים נחשב מקובל ולגיטימי אבל הרעיון של … להמשיך לקרוא
"יצירת מופת אחת שקולה כנגד אלף פירושיה" – ארתור שופנהאואר פירוש לאפילוג. האסוציאציה הראשונה שלי בקריאת השיר, ברמת החוויה, הייתה קאמי. העמידה הכנה מול המוות והעמידה המנוכרת מול החברה, האבסורד הבוטה של הקיום, הניהיליזם האפשרי תמיד. חוסר המוצא הזה הוא הבסיס לכל השאר. יש בעייתיות מובנית בהסברת דברים ששייכים לעולם התופעות. אלוהים … להמשיך לקרוא
"בדרכים" שפורסם ב-1957 על ידי ג'ק קרואק הפך בן לילה למניפסט הגדול של כותבי דור הביט, וידוע בעיקר בשל השילוב שלו בין מערב למזרח: מצד אחד תרבות אמריקאית ומצד שני בודהיזם. מעבר לזה קרואק היה ידוע גם כקתולי, וסימנים לכך ניכרים לכל אורך הספר. ולכן דווקא בספר שמלא כל כך בכל מיני סוגים של רעיונות … להמשיך לקרוא
לא מוגהּ 