לאחרונה נשאלתי מספר פעמים מה הוא פוסט חילון*. הצעתי מספר תשובות, המעמיקה שבהן היא קריאת המאמר בלינק הזה, אבל לאחר מכן נתקלתי בהתפתחות המם הנפלא המשתמש בקומיקס הזה: להבהיר את הנקודה הבאה: הסדרה של סורנטינו "האפיפיור הצעיר" מתרחשת בעולם כזה, בו עברנו הלאה מהניג'וסים המתוארים לעיל. מהפרקים הראשונים מבהירים לנו אילו שאלות לא רלוונטיות לשיח … להמשיך לקרוא
המשוררת מתכתבת באופן גלוי אבל עדין עם הסיפור יוסף מוקיר שבת. היא לא נכנסת לדקויות אלא מתייחסת רק לדג וליהלום. בסיפור, היהלום הצפון בדג מבשר לקח מוסרני שמתאר את ההשגחה הטובה למקפידים במצוות. בשיר אין השגחה. המציאות לא ניסית אלא קשת יום. הרבנד מעמידה לנו מראה; אנשים הם סתם 'אנשים', אין כאן דיפרנציאציה או אינדיבידואליות, … להמשיך לקרוא
הנחת מוצא: מטרת כתבה זו היא בעיקר לגרום לצפייה בסרטונים תמוהים ושינוי החשיבה אודות הקשר בין תוכן אמנותי לתוצאה חברתית. כל מסר נוסף הוא בגדר השערה, והזמנה גם לכם לתהות אודות הקיום האנושי. במהלך אחד מהשיעורים השנה העלה אחד מהסטודנטים את האפשרות שעקב עלייתם של גורמים פוליטיים מהסוג הלאומי יותר, יחזרו לאופנה הלהקות הצבאיות. מעבר … להמשיך לקרוא
כשעלה בפני הצורך להסביר לסבא וסבתא שלי את עניין התורה שבעל פה, ההשוואה המיידית שצצה לי הייתה סדרת 'המוסד', של אייזק אסימוב, שכאילו נכתבה כדי להוות אילוסטרציה. ראו הרי – את החורבן אין למנוע, בין אם מדובר בחורבן ממשי של בית המקדש השני, ובין אם בשואה מטפיזית, איזו שבירה של הכלים. כל מה שאפשר לעשות … להמשיך לקרוא
אחד הרעיונות הנקשרים בסטיבן זונדהיים, בנוגע לסוויני טוד, הוא שהמלחין רצה בעיקר סיפור שיהיה על נקמה, וכיצד היא יכולה להשמיד אנשים. אך בערך חמש דקות לאחר בכורת המחזמר, נכתבו עליו מאמרים המפרשים אותו בתור ביקורת על קפיטליזם. אין כל רע בכך, בייחוד לאחר מות המחבר, אך כיוון שזוהי הפרשנות הרווחת ביותר לסוויני טוד (עם מאמרים … להמשיך לקרוא
ציפיתם להקדמה מרשימה וחופרת? בשביל זה יש את חלק א'. עכשיו נכנסים ישר לעניינים: קרב ללא פסילות: טריפל אייץ׳ נגד סטינג רקע: קצת מצחיק להציג את טריפל אייץ׳ אחרי שהסרטון המדהים של מקס לנדיס תיאר את כל הקריירה שלו אבל הנה מה שאתם צריכים לדעת עליו כרגע: טריפל אייץ׳ הוא, נכון לעכשיו, מנהל הWWE בפועל. … להמשיך לקרוא
אמריקה זה מקום מוזר. לראייה, אחד ממופעי הבידור השנתיים הגדולים ביותר באמריקה הוא רסלמאניה. מליוני אנשים, כאלו שלא מעוניינים בהאבקות ביום-יום, מתאספים מול המסך ומשווים לWWE, ליום אחד, את אותה רלוונטיות תרבותית שהייתה להם לפני עשרים שנה ויותר. מנגד, מליוני אנשים נוספים ברחבי העולם שדווקא כן עוקבים אחר שלל הדמויות הצבעוניות בWWE, הכוללים החל מלפני … להמשיך לקרוא
אם היה דבר שהתקשיתי להבין במהלך לימודיי זה היה הרעיון שפעם מישהו חשב שלערבב בין ז'אנרים זה פסול, או לחלופין חתרני. התקשתי לראות מישהו מסתכל על המאש-אפים של טרנטינו ובוכה "לאאאאאא! אתם לא יכולים לעשות את זה." היום אני מדמיינת את זה קצת אחרת, כאשר החיבור והערבוב בין ז'אנרים נחשב מקובל ולגיטימי אבל הרעיון של … להמשיך לקרוא
לא מוגהּ 